In praise of boredom
שעמום, שעמום
שעה, מום
שעה שיש בה מום
הוא שעה אל המום
שם לב, הבחין, התייחס למום.
שעמום, שעמום
שעה לא שלמה
לא זורמת
אני לא מחובר.ת
שעה שיש בה ניתוק.
שעמום- מו״ם-משא ומתן
משא ומתן בין חלקי העצמי
משא ומתן ביני לבין אהוביי,
לכל העולם?
ש- עמום עלום
משהו פה עמום
משהו שאני לא מצליח להבין
שמוביל לדיכאון
לתחושה של כלום
כל שעה של שעמום
מובילה לכיליון של שמחה פנימית
אוף איזה ייאוש
שעמום עמום ובלי שום ריגוש.
שעמום בהפוך זה מומעש
נשמע קצת כמו משהו לא ממומש
מום פנימי שאכל בו עש
שעמום המחץ, אני הולך ונמחץ...
תחת השעמום, אני ריק,
אני בעל מום, הלום
כל כך כבד,
אני המום
בים של שעמום
שסוחף אותי לקרקעית
פחד אלוהים
אוי, איזו צלילה חופשית…
וזה בכלל לא מובן מאליו,
להסכים לפתוח דלת, לעבור בשער
של השעמום הנורא
להסכים לפגוש את ההתגלות,
מה ששיש שם ב״קרקעית השעמום״,
ואיך לגייס סקרנות, חמלה והתמסרות?
לצלול עם הרגליים והגוף
לא לפסוח על הלב ואף הראש,
בקרקעית הבוצית, הלא נעימה,
לחוות באופן מלא את כל ה״סכלה״
במקום בו נדמה
שכל שנייה היא נצח...
לשהות שם,
בתוך הכובד והחושך הנורא,
פשוט להסכים להיות, ברור שזה לא פשוט.
ואז פתאום ניזכר, נרגיש מה שמזמן קרה
ומה אני צריך עכשיו
כדי להתנקות מהפחד והכאב,
להסיר את שיירי הבוץ מהלב.
ובלי שום התראה מקדימה,
משהו פתאום מתרכך
ומגיעה נשימה עמוקה
ועוד נשימה
והנה נכנסת קרן אור דקה.
ולאט לאט
נתחיל לצוף ולטפס כלפי מעלה
ואולי
בסוף, כששוב נזקוף את הראש,
נצליח להודות לשעמום הנורא והמופלא
על שהאיר לנו דרך חדשה.
כתבתי בהשראת סשנים בקליניקה, כשעלה נושא השעמום. בסשנים פתחנו קונסטלציות וצללנו למעמקים ובסשנים אחרים עבדנו עם הכלי של ההתמקדות, הסשנים היו עמוקים מרגשים ומועילים מאוד לתהליך האישי והתחושה היתה של לעבור בשער מאוד משמעותי.
יש ובשבוע אחד או תקופה מסוימת, עולה נושא דומה בין מטופלים וזה מסקרן, מרתק ומלהיב אותי, הסינכרוניות הזאת.
