FFFF - Fight Flight Freeze Fawn

מה קורה לך כשמישהו אומר או עושה לך משהו שלא נעים לך: 

א. עולה עלבון ובא לך לעוף משם 
ב. עולה כעס ובא לך להוריד לו סטירה   
ג. תחושה תקועה ולא יודעים מה לעשות  
ד. עונה או עושה משהו שיימצא חן בעיניו 

מזהה את עצמך באחת או יותר מהתגובות האלו ?

רובנו בטוחים שהתגובות שלנו ללחץ הן עניין של אופי, אבל האמת היא שמדובר באסטרטגיות הישרדות עתיקות של מערכת העצבים. כשאנחנו חווים איום, הגוף מפעיל באופן אוטומטי את אחד מארבעת ה-Fים: לחימה, בריחה, קיפאון או ריצוי. 

מנגנונים אלו הוגדרו בהדרגה לאורך המאה האחרונה, החל מוולטר קאנון שהביא את הגדרות הלחימה והבריחה (Fight or Flight) ב-1915, דרך חוקרי הטראומה בשנות ה-90 שהוסיפו את הקיפאון (Freeze), ועד לפיט ווקר שסגר את המעגל ב-2003 עם הגדרת הריצוי (Fawn). 

בוא נבחן כמה דוגמאות ונזכור גם שיש תנועה בין התגובות השונות … 

מערכת העצבים הפאראסימפתטית אחראית במקורה על מצבי רגיעה, שימור אנרגיה, עיכול וריפוי הגוף. 
לפי התיאוריה הפולי-וגאלית, מערכת זו נחלקת לשני ענפים מרכזיים המשפיעים על מצבנו הרגשי וההישרדותי בהתאם לרמת האיום. 
הענף הראשון הוא הוואגוס הבטני (Ventral Vagal), המאפשר לנו להרגיש מוגנים, רגועים ומחוברים חברתית. 
לעומת זאת, הענף השני הוא הוואגוס הגבי (Dorsal Vagal), אשר מופעל במצבי סכנה קיצוניים ומוביל לקריסה, ניתוק וסגירה מוחלטת של המערכת (Shutdown).כאשר מופיע איום, הגוף מפעיל באופן אוטומטי את אחד ממנגנוני ההישרדות העתיקים של ה-FFFF, שאינם בחירה מודעת אלא תגובה עצבית מיידית. תגובות הלחימה והבריחה (Fight or Flight) מופעלות על ידי המערכת הסימפתטית, ומאיצות את קצב הלב כדי להילחם באיום או להימלט מפניו.

• בלחימה (Fight): הדם זורם לשרירים הגדולים, קצב הלב והנשימה עולים, הלסת והאגרופים ננעלים, ועולה תחושת כעס, דריכות וצורך להגיב באגרסיביות או בוויכוח.
• בבריחה (Flight): מורגשת אי-שקט פיזי קיצוני, הדופק מואץ, הגוף מוצף באדרנלין והאדם חווה דחף פיזי עצום "לעוף מהמקום", להתחמק או להיעלם לתוך עשייה מוגברת (וורקוהוליזם).
• בקיפאון (Freeze): השייך לוואגוס הגבי, חלה תקיעות פיזית ומנטלית מוחלטת כאשר אין אפשרות להילחם או לברוח; קצב הלב מאט, מופיעה תחושת ניתוק (דיסוציאציה), חוסר אונים, בהייה במסכים ודחיינות כרונית.
• בריצוי (Fawn): האדם חווה הצפת חרדה, מבטל פיזית ומילולית את צרכיו, ומפעיל אובר-התנצלות או התרפסות כדי לרכך את התוקף, למנוע קונפליקט ולהבטיח ביטחון בכל מחיר.

מנגנונים אלו, שהתפתחו לרוב בילדות כדי להגן עלינו, משנים פיזית את זרימת הדם והיכולת לחשוב בצורה רציונלית.  התגובות האלו הן לא ״טעות במערכת״- הן מנגנונים שהתפתחו בנו עוד בילדות כדי לשמור עלינו, וממשיכים לנהל אותנו גם היום כמבוגרים. 

אז במקום להילחם בעצמנו על איך שאנחנו מגיבים, המפתח הוא ללמוד לפתח תשומת לב; למה ? כי מחקרים נוירופלסטיים מוכיחים שמערכת העצבים שלנו גמישה, ובעזרת תהליך של פיתוח מודעות, תרגול תגובות ושינוי השיח הפנימי- ניתן ליצור מסלולים עצביים חדשים, צעד אחר צעד ולשפר את מערכת היחסים שלנו עם עצמנו, עם אחרים ובכלל להיטיב ממש את איכות חיינו.